In this series Cohen Kedar approaches territories that deviate from accepted artistic realms. The positioning of scores of plastic bottles with dried flowers cast in concrete creates a reference to a large waste disposal where beauty and ugliness wondrously co-exist. Alternatively, this is a monument made during the years of the Intifada (2001), testimony to the meaningless deaths on both sides of the barricades. The simple monuments, made from ready, unsophisticated materials found in abundance, present an anti-thesis to the flagrant monuments of a hedonistic and crumbling society. This is a debate about the unbearable lightness of the loss of life and the rude intervention of man in death.

בסדרה זו מתקרבת כהן קידר לטריטוריות שחורגות מתחום האמנות המקובלת. הצבה של עשרות בקבוקי פלסטיק ובהם פרחים מיובשים יצוקים בטון, יוצרת אזכור לאתר אשפה גדול שבו ממשיכים
להתקיים  יופי וכיעור בשכנות מרתקת. לחלופין, זוהי אנדרטה שנעשתה בשנות האינתיפאדה (2001), עדות למוות חסר ערך משני עברי המתרס. האנדרטות הפשוטות, עשויות חומר זמין ומצוי בסביבה, לא מתחכמות, מציגות אנטי-תיזה לאנדרטאות המפוארות של חברה נהנתנית ומתפוררת. זהו דיון על הקלות הבלתי נסבלת של אובדן חיים וההתערבות הגסה של  האדם במוות.